קצת עליי
לפני הכל,
אני אמא של עומר שהוא הדבר הכי יקר לי והכי חשוב לי בעולם כולו.
אף פעם לא הייתי טובה בלהיכנס לתבניות.
תמיד הרגשתי שיש בי משהו שונה. שאני לא ממש ״בת״,
לפחות לא כמו שחשבתי שבנות אמורות להיות.
הלכתי מכות בגן וביסודי (אפילו פתחתי את הגבה באחת המריבות בגן), הייתי ממש טובה בכדורגל, ושנאתי לשחק בבובות ולצייר.
לא רציתי להתחתן, לא רציתי ילדים, והמחשבה על היריון ולידה עוררה בי סלידה.
וצמד המילים ״העצמה נשית״? הוא היה עושה לי גירודים בכל הגוף.
עברתי מסע ארוך של שאלות ותהיות סביב הנשיות שלי, סביב מי אני ומה המקום שלי בעולם שלא תמיד ידע להכיל את מי שלא נכנסת בדיוק לתבנית.
היום אני מודה על היותי אישה. אני שלמה עם עצמי, עם הגוף שלי ועם הנשיות שלי.
כי הפסקתי לנסות להיכנס להגדרה אחת של מה זה אומר להיות אישה.
הגוף תמיד היה הדרך שלי להרגיש את העולם.
אני אוהבת להיות חזקה. תמיד אהבתי להרגיש את העוצמה שיש בגוף שלי,
את הגבולות שאפשר למתוח ואת האפשרות לגלות בכל פעם מחדש למה אני מסוגלת.
הספורט היה ונשאר חלק בלתי נפרד ממני. התחלתי בהתעמלות מכשירים, המשכתי להדרכה ובהמשך שירתתי כקצינת כושר בצבא. הקמתי וניהלתי מועדון לאימונים פונקציונליים לילדים ולנוער במשך תשע שנים, ובמשך השנים הספורט הפך עבורי להרבה יותר מתנועה, מאמץ וביצועים.
הסנובורד בשלג הוא אהבה שקשה לי לוותר עליה, ועם גלישת הגלים יש לי רומן ארוך (מגיל 9), כזה שמלא בעליות ובמורדות, והיום אני שמחה להגיד שיש לנו מערכת יחסים מדהימה.
השתתפתי בעונה הראשונה של ״נינג’ה ישראל״, התחריתי בקרוספיט במשך יותר מעשור, ובשנת 2025 זכיתי בתואר אלופת ישראל. בשנת 2026 סיימתי במקום השני בארץ וזכיתי בתואר המרגש Spirit of the Game.
אבל גם בתוך עולם של כוח, הישגים ותחרות, תמיד חיפשתי משהו נוסף. רציתי שהגוף יהיה לא רק כלי להשגת מטרה, אלא גם דרך להקשיב, להרגיש, להכיר את עצמי ולפגוש את מה שמתרחש בפנים.
אנשים תמיד עניינו אותי. קבוצות במיוחד.
תנועת הנוער ״בני המושבים״ הייתה המקום שבו התחיל הקשר שלי להדרכה ולהובלת קבוצות. לאורך השנים הדרכתי בהתעמלות מכשירים בקרוספיט.
היה לי חשוב שתמיד יהיה משהו מעבר לאימון עצמו. לצד הכוח, התנועה והמאמץ, רציתי לייצר מרחב שיש בו חיבור לעצמי, לאחרים ולמה שמתרחש מתחת לפני השטח.
בשנים האחרונות הובלתי קבוצות בעמותת ״הגל שלי״, שהפכה עבורי לבית מקצועי ואנושי, ושימשתי כמנהלת המקצועית של מרחב דרום.
במסגרת עבודתי פגשתי וליוויתי אוכלוסיות מגוונות, ובהן שורדי ושורדות מסיבת הנובה והמסיבות, קהילות מקיבוצי העוטף, פדויי ופדויות שבי, לוחמים, לוחמות ותומכות לחימה, נערות וצעירות המתמודדות עם פוסט טראומה מורכבת, בני ובנות נוער בסיכון, ועוד.
המפגשים האלה העמיקו בי את ההבנה שטראומה אינה מתקיימת רק בתוך אדם אחד, ושגם הדרך להחלמה אינה חייבת להתרחש לבד. קשר, שייכות, תנועה ומפגש אנושי יכולים להיות חלק משמעותי מהדרך שבה אנחנו לומדים להרגיש שוב בטוחים, מחוברים ובעלי בחירה.
לפעמים, מה שאי אפשר לומר במילים, אפשר לפגוש דרך הגוף.
החיבור שלי לטבע, לאדמה ולמים הוא הרבה מעבר לאהבה אישית. אני מאמינה שיש משהו במפגש עם הטבע שמאפשר לנו לפגוש את עצמנו דרך ערוצים נוספים, מעבר לשיחה ולמחשבה.
הים, התנועה, המאמץ המידתי, השקט והמפגש עם הלא צפוי יכולים לפתוח דלתות לחוויות ולרגשות שלא תמיד נגישים לנו במילים.
אני סקרנית לגבי המרחבים האלה, שבהם אפשר להקשיב למה שהגוף מספר, לגלות כוחות שלא ידענו שקיימים בנו, וליצור אפשרויות חדשות למפגש עם עצמנו ועם אחרים.
בעיניי, הגוף והנפש אינם שני עולמות נפרדים. הם נמצאים בדיאלוג מתמיד, וההקשבה לקשר ביניהם יכולה להרחיב את האפשרויות שלנו להבין את עצמנו ולהתפתח.
לפעמים צריך לצאת לדרך כדי לפגוש את עצמנו מחדש.
בשנים האחרונות אני מנחה ומלווה מסעות ותהליכים קבוצתיים בשטח ובחו״ל. המרחב משתנה ממסע למסע, וכך גם האנשים, המטרות והדרך שאנחנו עוברים יחד.
אני מאמינה שיש משהו ביציאה מהשגרה, במפגש עם הטבע ובשהייה משותפת מחוץ לסביבה המוכרת, שמאפשר לנו לפגוש את עצמנו אחרת. דרך הגוף, התנועה, האתגרים, השקט והקשרים שנוצרים בדרך, מתאפשר לפעמים מפגש עם חלקים בתוכנו שלא תמיד מקבלים מקום בחיי היומיום.
במסעות שאני מובילה, אני משלבת בין הנחיה, מרחב קבוצתי והתבוננות אישית, בהתאם לאופי המסע ולצרכים של המשתתפים. אני סקרנית לגבי מה שקורה לנו כשאנחנו יוצאים מהמוכר, לגבי האופן שבו אנחנו פוגשים את הגבולות שלנו, את הכוחות שלנו ואת האנשים שהולכים לצידנו.
מבחינתי, המסע הוא גם המקום שאליו מגיעים, וגם מה שמתרחש בדרך. ההזדמנות לעצור, להקשיב, להרגיש, ליצור קשר ולגלות אפשרויות חדשות להיות עם עצמנו ועם אחרים.
אני לא מאמינה שצריך תמיד לדבר כדי לעבור תהליך, וגם לא שכל חוויה צריכה להפוך מיד לתובנה. לפעמים דווקא ההתנסות, הנוכחות והמפגש האנושי מאפשרים לדברים לקבל מקום, בקצב ובדרך שמתאימים לכל אדם ולקבוצה.
כיום אני עובדת גם במרפאת תעצומות, שם אני עובדת עם לוחמים בשירות סדיר המתמודדים עם תסמינים פוסט־טראומתיים.
המפגש עם הלוחמים מפגיש אותי מקרוב עם המורכבות של ההתמודדות עם טראומה בתוך החיים עצמם, ועם החשיבות של מרחב מקצועי, אנושי ולא שיפוטי. מרחב שבו אפשר להקשיב, להבין את מה שעובר עלינו ולמצוא דרכים להתמודד, בקצב שמתאים לכל אדם.
בכל המרחבים שבהם אני עובדת, בקליניקה, בקבוצה, בים או במסע, אני חוזרת לאותה סקרנות: איך אנחנו לומדים להקשיב לעצמנו, איך אנחנו יוצרים קשר גם במקומות שבהם קשה לנו, ואיך אפשר להרחיב בהדרגה את תחושת הבחירה והחופש שלנו.
המרד שלי פשוט קיבל צורה אחרת.
מרד תמיד היה חלק ממני. היום הוא מתבטא, בין היתר, בסקרנות שלי כלפי מה שלא תמיד מדברים עליו, במה שמעורר אי נוחות ובשאלות שאין להן בהכרח תשובה פשוטה.
עולמות המיניות והפסיכדליים מרתקים אותי, ואני מביאה אותם אל תוך המרחב המקצועי שלי מתוך רצון לאפשר שיח פתוח, סקרן ולא שיפוטי, שמבוסס על ידע מחקרי ועל כבוד לחוויה האישית של כל אדם.
אני מאמינה שאפשר לדבר גם על הדברים המורכבים, האינטימיים והלא מדוברים, בלי למהר לתייג, לשפוט או להציע פתרונות. מתוך הקשבה, ידע וסקרנות, אפשר להתחיל להבין מה אנחנו חווים, מה אנחנו צריכים ואילו אפשרויות עומדות בפנינו.
היום, במפגש הטיפולי, אני מביאה איתי את כל העולמות האלה: את הגוף ואת הנפש, את התנועה ואת המילים, את הידע המקצועי ואת הסקרנות האנושית, את האהבה לכוח ואת ההבנה שלא תמיד צריך להיות חזקים.
אני לא מאמינה בדרך אחת שנכונה לכולם. אני מאמינה במפגש שמאפשר לכל אדם להכיר את עצמו קצת יותר, למצוא את הדרך שמתאימה לו, ולגלות שאפשר להיות גם חזקים וגם רכים, גם פגיעים וגם מלאי כוחות.
מבוא לטראומה למאמנות ולמאמנים מעולם הכושר
מה אם הבנה של טראומה הייתה חלק בסיסי מהידע של כל מי שמאמניםות א.נשים?
מאמנות ומאמנים פוגשים א.נשים בכל יום. לפעמים מי שמגיעים לאימון כדי להתחזק, לפעמים כדי להרגיש טוב יותר בגוף, ולפעמים האימון הוא אחד המקומות היחידים שבהם מצליחים להרגיש מסוגלות, שייכות או שליטה.
אבל מה קורה כשמי שמולנו מתמודדים עם טראומה או עם סטרס מתמשך? איך אלה עשויים להשפיע על הגוף, על מערכת העצבים, על היכולת להתמיד, על התגובה לאתגר ועל תחושת הביטחון באימון?
״מבוא לטראומה למאמניםות ומדריכיםות מעולמות הכושר״ היא סדנא מקצועית שאני מפתחת, שמטרתה לחבר בין ידע מחקרי על טראומה לבין העבודה היומיומית של אנשי ונשות מקצוע מעולם התנועה והכושר.
במפגש נכיר את המושג טראומה, נבין כיצד חוויות מאיימות וסטרס עשויים להשפיע על המוח, על הפיזיולוגיה ועל התנהגות, ונעסוק בשאלה איך הידע הזה יכול לשנות את האופן שבו אנחנו מאמניםות.
דרך הניסיון ומתוך דוגמאות מעולם האימון וכלים פרקטיים, נבחן למה כדאי לשים לב, איך להתאים את האימון למי שמולנו, כיצד לתמוך בתחושת בחירה וביטחון, ואיך ליצור מרחב שמאפשר לא.נשים להתאמן בלי לאבד את הקשר עם עצמםן ועם הצרכים שלהםן.
לא אהפוך אתכם למטפליםות, אלא ארחיב לכם את ארגז הכלים, אחזק את ההבנה של הקשר בין גוף לנפש, ואאפשר אימון רגיש, מודע ומותאם יותר לא.נשים שמתמודדיםות עם טראומה וסטרס.
אני מאמינה שידע על טראומה לא צריך להישאר רק בחדרי הטיפול. הוא יכול להיות חלק מהאופן שבו אנחנו מלמדיםות, מאמניםות, מדריכיםות ופוגשיםות א.נשים בכל מרחב בחיים.
הסדנא מיועדת למאמנות ולמאמנים, מדריכי ומדריכות כושר, מנהלי ומנהלות סטודיו וארגונים מעולם הספורט והתנועה.
רוצים להביא את ההרצאה לצוות או לארגון שלכם? מוזמנים ליצור איתי קשר ולבדוק התאמה.
Surf Beyond Words
מסע למטפלות ולמטפלים
מי שהחזיקו מרחב עבור אחריםות, זקוקיםות לפעמים למרחב שבו אפשר פשוט להיות.
Surf Beyond Words הוא מסע חווייתי למטפלות ולמטפלים, המשלב גלישה, טבע, גוף, מפגש קבוצתי וזמן לעיבוד ולהתבוננות.
אנחנו התרגלנו להיות אלה שבהקשבה, בהחזקה, בהכלה ובליווי תהליכים. במסע הזה נוצר מרחב לצאת לרגע מהתפקיד המקצועי, לפגוש את עצמנו דרך חוויה, תנועה וקשר, ולתת מקום גם למה שאנחנו נושאיםות איתנו.
דרך הים, הגלישה והשהות המשותפת נפתחת אפשרות לחקירה שאינה נשענת רק על מילים. לצד החוויה, ניתן מקום לעיבוד ולהתבוננות משותפת, בליווי אנשי מקצוע ובהתאם למבנה המסע.
זהו מרחב שמחבר בין החוויה האישית, הזהות המקצועית והאפשרות לפגוש את עצמנו מזווית אחרת.
המסע מיועד למטפלות ולמטפלים שמבקשיםות לעצמם זמן, מרחב וחוויה שיש בה יותר ממילים.
מסקרן אתכםן? מוזמניםות להכיר את המסע ולבדוק אם הוא מתאים לכםן.
טיפול פרטני | מרחב לתנועה ולשינוי
לא תמיד צריך לדבר על הכול כדי להתחיל להרגיש שמשהו משתנה. ולפעמים דווקא המילים הן המקום להתחיל ממנו.
אני מציעה טיפול פרטני המותאם לאדם, למטרות אישיות ולמה שזקוקים לו בתקופה הזו. המפגשים יכולים להתקיים בקליניקה, בטבע או תוך כדי תנועה, בהתאם לצרכים, להעדפות ולמטרות הטיפול.
העבודה משלבת התבוננות רגשית עם הקשבה לגוף ולחוויה, מתוך הבנה שההתמודדות שלנו עם העולם אינה מתרחשת רק דרך המחשבות והמילים, אלא גם דרך הגוף, התנועה והקשרים שאנחנו יוצריםות.
זהו מרחב שאפשר להגיע אליו כמו שאנחנו, בלי צורך לדעת מראש מה בדיוק צריך להשתנות, ולהתחיל לברר יחד מה יכול לעזור לנו לנוע משם.
למי זה מתאים? למי שרוציםות לעבד חוויות, להתמודד עם מתח ועם השלכות של אירועים קשים, להעמיק את ההיכרות עם עצמםן או למצוא דרכים חדשות להתמודד עם מה פוגשיםות בחיים.
אם משהו כאן פוגש אתכםן, אפשר לפנות אליי לשיחת היכרות ולבדוק יחד אם ואיך נכון להתחיל.
המלצות
